פסק-דין בתיק ע"ר 31273-04-10

מבוא

מונח בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת איריס ארבל מיום 18.4.10, אשר דחתה את בקשתו של המערער לבטל את פסק דינה של כב' הרשמת (כתוארה אז) טל
אוסטפלד-נאוי מיום 22.12.09.

רקע עובדתי

ברקע הדברים העובדות כדלקמן:

ביום 30.12.08, הגישה המשיבה 1 לבית משפט זה תביעה בת"א 12-08-17082 (להלן - התביעה). התביעה הוגשה נגד המערער והמשיבים 2-5 כיורשיו של עזבון המנוח מ. מ. ז"ל (להלן - המנוח), לתשלום חוב ארנונה בסך 7,905 ש"ח בגין החזקתו של המנוח בנכס (להלן - הנכס) , בתקופה שבין 1.1.03 ועד ליום 1.1.04. כתב התביעה צורף כנספח ב לכתב הערעור. יודגש, כי בכתב התביעה המערער צוין כאחד הנתבעים.

ביום 20.8.09,  ניתן על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) טל אוסטפלד-נאוי, פסק דין, המחייב את עזבון המנוח באמצעות יורשיו, המשיבים 2-5, לשלם למשיבה 1 את מלוא סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן - פסק הדין הראשון). פסק הדין הראשון צורף כנספח א לכתב הערעור. היות שהמערער היה היחיד מבין יורשי עזבון המנוח, שהגיש בקשת רשות להתגונן, פסק הדין הראשון אינו מופנה כלפיו.

למען השלמת התמונה, יובהר כבר עתה, כי במסגרת תביעה לפינויו של המערער מהנכס  אשר נוהלה בבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא  (תמ"ש 17260/02) בין בני משפחת המנוח , ניתן 22.7.07 ע"י כב' השופט דוד גדול פסק דין חלקי  במסגרתו מונו עו"ד איתן בן דוד ועו"ד משה סיוון ככונסי נכסים למכירת הנכס. פסק הדין החלקי צורף כנספח יז לכתב הערעור.

ביום 14.9.09, לאחר שניתן כבר פסק הדין הראשון, נערך הסכם פשרה (להלן - הסכם הפשרה) בין המשיבה 1  ובין עזבון המנוח. מטעם עזבון המנוח חתם על ההסכם עו"ד משה סיוון ככונס נכסים. בהסכם הפשרה נקבע, כי לסילוק מלא וסופי של התביעה, ישלם עזבון המנוח למשיבה 1 סך של 11,300 ש"ח. הסכם הפשרה צורף כנספח ה לכתב הערעור. ביום 12.11.09, הגישה המשיבה 1 בקשה ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ולהחזר המחצית הראשונה של האגרה. ביום 15.11.09 ניתנה החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) טל אוסטפלד-נאוי, כי התיק סגור. החלטה זו צורפה כנספח ו לכתב הערעור. בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה 1 בקשה לביטול פסק הדין הראשון ולמתן תוקף של פסק דין להסכם  הפשרה. הבקשה צורפה כנספח ט לכתב הערעור.  ביום 22.12.09, נעתרה כב' הרשמת לבקשה ונתנה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה (נספח י' לכתב הערעור) (להלן - פסק הדין השני).

ביום 7.1.10, הגיש המערער בקשה לבטל את פסק הדין השני ולהחזיר את פסק הדין הראשון על כנו , הואיל ולטענתו, הסכם הפשרה הינו פיקטיבי ונועד לעשוק אותו, בשעה שבפסק הדין הראשון לא הוטל עליו חיוב כלשהו. נקבע מועד לדיון בבקשה. הדיון התקיים ביום 14.4.10 בפני כב' הרשמת איריס ארבל-אסל, בו שטחו הצדדים טענותיהם. בין השאר טען עו"ד סיוון באותו הדיון, כי כונס הנכסים האחר, עו"ד איתן בן דוד, התפטר מתפקידו זה. המערער לא חלק על טענה זו. פרוטוקול הדיון צורף כנספח ז לכתב הערעור. ביום 18.4.10, ניתנה החלטת כב' הרשמת ארבל-אסל

הדוחה את בקשתו של המערער לביטול פסק הדין השני. בהחלטתה קבעה  כב' הרשמת ארבל-אסל:

"לאחר שעיינתי בכל האמור בבקשות הרבות המונחות בפני, ובתגובות המשיבים,נחה דעתי כי דין כל הבקשות להידחות... המבקש (המערער-נ"ש) לא היה צד לתביעה. מדובר בתביעה נגד עזבון המנוח מ.מ. ז"ל, שהגם שיש בה אמנם להשפיע על היקף העזבון, וממילא גם על חלקו של המבקש בעזבון, הרי שבתביעה זו 'קולו' של העיזבון נשמע באמצעות עו"ד סיוון, בהיותו כונס נכסים. בכל הכבוד למבקש ובהעדר החלטה אחרת של ביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים, המבקש אינו בעל מעמד בהליך זה. משכך, אני דוחה את הבקשות. ככל שיש למבקש טענות בענין זה, הרי שאין זה הפורום המתאים"  (נספח טז לכתב הערעור).

תמצית טענות הצדדים

טענות המערער:

המערער טוען כי בהחלטת כב' הרשמת כאמור לעיל, נפלו "טעויות משפטיות ועובדתיות קשות" כהגדרתו, כדלקמן:

-           הרשמת התעלמה בהחלטתה  באופן מוחלט ושלא כדין מפסק הדין הראשון, אשר ניתן על גבי פסיקתא שנערכה ע"י ב"כ המשיבה 1. לטענתו של המערער,  הודתה המשיבה 1, כי חוב הארנונה לא מופנה כלפיו הואיל ושמו כנתבע לא צויין בפסיקתא.  המערער גורס כי פסק הדין הראשון מהווה מעשה בית דין ולא ניתן לבטלו.    

-           משמעות החלטתה של כב' הרשמת ארבל-אסל הינה חיובו בארנונה באלפי שקלים למרות שהוא עצמו לא התגורר בנכס. לטענתו של המערער, החלטת הרשמת התקבלה,איפוא,  בניגוד לסעיף 274 ב (א) לפקודת העיריות והפסיקה, על פיהם חובת הארנונה חלה אך ורק על מחזיק בפועל בנכס ולא על בעל זכות משפטית כיורש.  

-           כב' הרשמת התעלמה מהיבטיו הפליליים של הסכם הפשרה שאמנם נראה על פניו, כי חל גם על המערער  בהיותו חלק מיורשי עיזבון המנוח, אך בפועל, נעשה  לדבריו, למראית עין ,באופן פיקטיבי, תוך קנוניה שנרקמה נגדו על מנת  להכניסו ב"דלת האחורית" חזרה לתביעה.  

-           טעתה כב' הרשמת בשעה שציטטה מהחלטתו של שופט בית המשפט לענייני משפחה, כב' השופט גדול, כאילו סוגיית הארנונה כבר נדונה על ידו בעוד שהחלטתו כלל לא עסקה בכך.

-           טעתה כב' הרשמת בכך שקבעה  כי התביעה בגין חוב הארנונה לא הופנתה כלפיו.  שהרי, לטענתו, כתב התביעה בצירוף הזמנה לדין נשלח אליו והוא הוזמן להגיש בקשת רשות להתגונן.

-           המערער מלין עוד על שהרשמת בהחלטתה חייבה אותו בהוצאות ובכללן שכ"ט הכונס, עו"ד סיוון, בסך 3,500 ש"ח, בתוספת מע"מ  ובהוצאות ב"כ התובעת בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

טענות המשיבה 1